הכל אפשרי – סיפורי הצלחה

להשיג את ה'בלתי אפשרי' – מהתמקדות ב'עבודה' ליצירת הכנסות

בחברת מערכות אבטחה

בעקבות ההכוונה העסקית הובן שנחוץ שינוי בתפעול לשם השגת רגיעה, שקט ופניות למשימות החשובות, ליצירתיות. אחרי ברור מעמיק של מה ומי אנחנו, הצלחנו, בקלות יתרה, להבהיר תפקידים ונהלי עבודה. מה שהיה מסובך לפני כן נעשה פשוט…

נוצרה אווירה של בטחון. הבהירות והזרימה החלקה של העבודה חשפו בפנינו הזדמנויות עסקיות חדשות שידענו לזהות ולהיענות להן. כעת היה בידנו להרחיב את מגוון המוצרים והשירותים ולתפעל אותם כראוי.

העסק הצליח בשנה לסגור חובות, לממן את שיפוץ המשרד ו… לממן בית שנראה היה שלא נוכל לחיות בו. הבית בו אנחנו מתגוררים כיום. אותו בית שבתחילת האימון הזמנת אותי "לפנטז" ואני גיחכתי, ופינטזתי…

בעל עסק משגשג ובית "בלתי אפשרי"


להקשיב זה כל הקסם… – גיוס ושימור לקוחות

במכללה להכשרת מטפלים

הבהרת תהליכי עבודה גרמה לעובדים להיות ברורים לעצמם וללקוחות. הזמן שלנו התייעל כך שהגענו להישגים מרשימים בגיוס לקוחות ושימור לקוחות, כמו גם במציאת עמק השווה עם לקוחות שהביעו אי שביעות רצון. הצלחנו למזער נזקים של עבודה לא יעילה.

העבודה המשותפת קידמה את צוות העובדים ברמת הפתרונות שהם מציעים ללקוחות. יצאנו מהלחץ, הורדנו מתח והתפנינו להקשיב ללקוחות. מצאנו שהקסם טמון ביכולת להקשיב, לשמוע את הדברים שמעבר. למדנו להקשיב ולתת ללקוחות מענה מדוייק. זיהינו את מה שהם לא תמיד זיהו והצלחנו להשיג שביעות רצון מבלי להכניע ומבלי להיכנע. הלקוחות, גם אלה שלא היו מרוצים, נשארים. אנשי הצוות שלנו מצאו אליהם את הדרך.

מקרים שפעם היו נגמרים בבית משפט, היום מטופלים באופנים אחרים.

החיים העסקיים השתנו.

סמנכ"לית המכללה


אני פה בגלל אשתי… – הכפלת הרווחים

בחב' אדריכלים

הגעתי בגלל עניין מסויים שרציתי לפרגן לאשתי ולזוגיות שלנו. באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה. ומתוך שלא לשמה באה לשמה – ממרחב יחסים אישי עברתי גם למרחב היחסים עם העובדים והלקוחות שלי. בעקבות האצלת סמכויות לעובדים והיחס ללקוחות התייעלנו ועבודות הפכו לרווחיות יותר.

עברתי תהליך שאיפשר לי ליישם את מה ש"כולנו יודעים", אבל משום מה, מאפשרים לעצמנו לא ליישם. עברנו מהלכה למעשה.

יצירת מבנה ארגוני מאפשר, יעיל ומותאם למטרות העסקיות אפשרה לי, כבעלים, להתפנות למה שאני טוב. השתנתה ההתייחסות לעסק. נוספו לקוחות והוכפלו ההכנסות והרווחים.

בעל החברה


להחליט ולהצליח לקבל – שינוי דרוג שכר

כעובדת שכירה התחלתי לחוש בלתי מוערכת ולא מתוגמלת בהתאם לערך שאני מביאה לארגון. בהתחלה עוד היססתי. תוך כדי האימון מצאתי את הנתיב להלימה בין מי שאני לשכר שאני ראויה לקבל. ההכנה המנטאלית שקבלתי ממך לקראת הפגישה של "פנינו לאן?" והצגת בקשה להעלאת שכר אפשרה לי למצוא את עצמי שלמה עם הדרישה להעלאה בשכר ובתנאים. ומשנעניתי בשלילה, באורח פלאי כמעט, נמצאה מישרה אחרת מחכה לי, בשכר הולם ובתנאים הנדרשים. אכן, כפי שאת נוהגת לומר – כל שנבקש הוא יהי!

לא להאמין מה שעה יכולה לעשות…

כיום מרכזת פרויקט בחברה גדולה בתחום התקשורת


להביא את החזון למציאות – מיקוד בפילוח צרכי לקוחות בגן אירועים

מיצירת חזון למיקוד במי שצריך אותנו, ומשם לחיזוק המוניטין.

החזון עוגן בחיי היומיום שלנו. המיתוג קבל משמעות אמיתית והלקוחות הגיעו.

נוצר שיתוף פעולה אמיתי. יחסי עובדים-לקוחות-ספקים ושותפים אחרים קבלו משמעות אמיתית כשהם עומדים בהלימה לחזון: ביקשנו לקוחות שמחפשים בית ולמדנו, כצוות, להעניק להם את הבית שלנו כחוויה משמעותית עבורם.

כיום, המכירות עלו, ייעול המשאבים הגדיל הכנסות, העבודה נינוחה ונעימה והתוצאות העסקיות מדברות בעד עצמן.

בעלים של גן אירועים


להתאמן לאימון – יתרון יחסי ובידול עסקי

במישור המקצועי שלי כמאמנת גיליתי את היתרון היחסי שלי ובכוונתי להעצים אותו. למדתי ממך המון. בעיקר על המחויבות שלך ללא פשרות לתהליך ולמתאמן. עבורי תיפקודך כמאמנת גרם לי לבחון עצמי וללמוד מקומות לשיפור. ועל כך תודה גדולה.

למדתי על חשיבות ה"זמן לעצמי". למדתי על חלקים חזקים שלי ועל חלקים שעדיין זקוקים לחיזוק. ויתרתי על חלקים של כעס, ביקורת, עמידה בציפיות של אחרים וחיבור אותנטי יותר לעצמי. ויתרתי על המקום של לרצות אחרים כל הזמן. להיות יותר קשובה לעצמי ולרצונותיי.

יש בי הרבה יותר ביטחון בעצמי וידיעה על המסוגלות הגבוהה שלי. מוקירה עצמי על כך.

יצרתי מבט שונה לחיים ממה שהיה לי לפני. יצרתי בהירות עם מה שהיה בעבר ודרך לבהירות עם מה שיהיה בעתיד. מתוך עצמי אני יכולה ליצור משהו אחר.

האימון גרם לי לראות את הדברים מעוד הרבה נקודות מבט שלא ראיתי. השיקוף נתן לי לשמוע משהו אחר ממה שהבנתי. האמון בינינו אפשר לי להביא כול נושא מבלי שתגידי מה נכון ומה לא. הפעולות שלי הן שלי, זה לא טיפול פסיכולוגי זה משהו אחר.

למדתי שלפעמים אני מסתכלת על דברים מנקודת מבט שמובילה אותי "להיכנס לסרטים" ולהיעלב ומה שאני צריכה לעשות זה בסך הכול לברר מה המצב ולדבר על זה.

בעלת עסק עצמאי בתחום ההנחיה והאימון


אימון "על הדרך" – 14 דקות להגנה

באחד הימים עליתי על רכבת ישראל מתחנת ראש העין בדרכי לתחנת 'ההגנה' בתל אביב. זו הייתה שעת צהריים רגועה ברכבת, קראתי לי בנחת עיתון ודיברתי בטלפון עם חברה. בצומת ירקונים הרכבת עצרה, לקרון נכנס בחור גבוה. הוא לא התיישב באלכסון אלי, כמו שנוהגים רבים, כדי שיהיה נוח לפרוס את הרגליים, אלא התיישב ממש מולי, אף לאף. למרות שסימני השאלה ריחפו מעל ראשי, המשכתי בשלי. לפתע שלף הבחור כרטיסיה מהכיס האחורי במכנסיו, והתחיל לרשום – "לפגישה עם המפקד…". בשעון ההגעה האוטומאטי ברכבת ריצד '14 דקות להגנה'. לא יכולתי להתעלם מהבחור שהמשיך לרשום בכרטיסיה שלו "באתי מהאזרחות ו…" והוא התמהמה. הבנתי שמול עיני מתרחש נס קטן, הבחור לא התיישב מולי סתם. הוא צריך הכוונה, הוא צריך הכנה מנטאלית לקראת פגישה חשובה. במבט חוזר בשעון ראיתי שנותרו 13 דקות ל'הגנה' ומיד יצאתי למתקפה. סימנתי לו על הקלף "בחור, יש לך פגישה עם המפקד?", "כן", "זו המומחיות שלי, בא נתחיל, אין הרבה זמן, יש לנו 13 דקות להגנה, מה אתה רוצה להשיג?". לא ידעתי עליו כלום, אבל שאלתי את הבחור המופתע – "מה אתה רוצה להשיג? אז מה המטרה?". הבנתי שהוא עומד לסיים תפקיד בהדחה בשל מחלוקת עם המפקד. השעון ברכבת הראה 12 דקות להגנה. התרכזתי ושאלתי אותו "איזה בנאדם אתה רוצה שהוא יפגוש בפגישה ביניכם?", הוא ענה לי "את אלעזר", עניתי לו בבדיחות הדעת "נעים מאוד אלעזר, אני ליליאן, אבל בא נתקדם". בהסבר שיצא מפיו שמתי לב למילים "המפקד שלי" ו"ללכלך עליו", אמרתי לו "אהה! המטרה שלך ללכלך עליו? בא נשנה את כל המטרות, תגיד לי איך יופיע בנאדם שמלכלך?" תגובתו הייתה חדה "לא לא לא לא לא!!! בואי נמשיך במטרות שהגדרנו". השעון האוטומאטי ברכבת כבר הראה דקה להגנה, האימון הבלתי צפוי עמד להסתיים, שאלתי אותו "באיזה שעה הפגישה שלך?", "בארבע" ענה "תקשיב, אני בשלוש יוצאת מפגישה. תתקשר אלי, נעשה חזרה ותגיע מוכן מנטאלית לפגישה שלך. הבחור היה נפעם ואמר "אם אספר למישהו מה שקורה לי עכשיו, אף אחד לא יאמין לי, זה הזוי לגמרי, זה לא הגיוני! תודה". כשיצאתי מהפגישה הוא התקשר. סיכמתי איתו 'איזה אדם הוא הולך להיות' בפגישה. בקשתי ממנו שיודיע לי איך היה. כשעליתי על הרכבת, בדרך חזרה, בעשרים לחמש הוא התקשר. "לא הודחתי" הוא שאג משמחה בצד השני של הקו "הוא נתן לי להחליט מה אני עושה, ביקשתי להישאר עוד חודש, הוא הסכים ואני עוזב ברוח טובה" והוסיף "זה לא הגיוני שזה קרה לי, אני כל כך מודה לך".

זה קרה לאלעזר בזמן קצוב של '14 דקות להגנה', תחשבו איזו הכנה מנטאלית אפשר לבנות בשישים דקות של פגישה מלאה.


גם כשלא מאמינים מתאמנים

אמא של צוער בקורס קצינים התקשרה אלי בעצב. "הבן שלי אמור לסיים קורס קצינים אבל יש לו ועדת הדחה בקרוב, בבקשה דברי איתו", "בשמחה, שיתקשר ונדבר" אמרתי "אבל הוא לא רוצה, הוא לא מאמין בזה, בבקשה תתקשרי את אליו" הפצירה בי האם המודאגת. התקשרתי אליו וקבעתי איתו שיחה למרות שבטלפון הודה שהוא סקפטי לגבי תהליך האימון ושיחת הכנה, הוא היה בטוח שהדבר לא יביא לו תועלת. במהלך האימון עבדנו על הגדרת המטרה, איך עליו להופיע בפני ועדת ההדחה והעלנו שאלות כמו "אם יגידו לך שאתה לא מתאים – מה תגיד?" הכנו תשובות אפשריות, עיצבנו את דמותו לקראת הפגישה והוא יצא לדרך.

בערב למחרת אימו התקשרה מאושרת כדי לבשר לי את המילים שלמענן עבדנו "הוא לא הודח!" כששוחחתי איתו הוא אמר "אני לא האמנתי בזה. אני בהלם. זה עובד עלי. בזכות השיחה אתך ברור לי שאני רוצה להיות קצין ואני גם אהיה קצין!".

היום הוא קצין!!